הכנת נרות שעווה יצירות לילדים מחומרים שיש בבית

הכנת נרות שעווה מצבעי פנדה

להכנת היצירה לילדים של נרות שעווה מצבעים נצטרך את החומרים הבאים: צבעי פנדה, נר משומש בצבע לבן, כוסות חד פעמיים מנייר, צנצנות זכוכית קטנות, מקלות ארטיק מעץ, ופתיל – אפשר להכין אותו גם מחוט כותנה עבה ופשוט.

נדביק את קצה הפתיל או חוט הכותנה לתחתית הצנצנת ונניח אותם בצד להתייבש. בינתיים נגרד את השעווה של הנר ואת הפתיתים הקטנים נשים בכוס החד פעמית. לאחר מכן נפורר גם את צבעי הפנדה ונערב אותם ביחד עם הפתיתים הלבנים. נכניס את הכוס עם המתכון למיקרוגל ונחמם אותם למספר שניות עד שנראה שהתמיסה נמסה. בזהירות רבה נשפוך את הנוזל לצנצנת וניתן לו להתקרר.

אם אתם מעוניינים שהיצירה תצא מרשימה ביותר ועם שלל צבעים שונים, אפשר ליצור שכבות של צבעים. כלומר בכל פעם ליצוק לתוך הצנצנת קצת נוזל, לתת לו להתקרר ואז לשפוך שוב תמיסה בצבע אחר עד שהיא מתמלאת. בנוסף אפשר להוסיף גם תמציות ריח שונות ואז הנרות יהיו גם ריחניים.

הכנת נרות שעווה עם תמונות

דרך נוספת לעצב נרות היא באמצעות העתקת ציורים ותמונות. לשם הכנת היצירות האלו לילדים תצטרכו חומרים פשוטים כמו: נייר שעווה, נייר פרגמנט או מהסוג שמשמש לעטיפת גבינה, נייר רגיל, נר לבן גדול, טושים, מספריים, סלוטייפ ופן לשיער.

בשלב הראשון נדביק את נייר הפרגמנט על דף רגיל באמצעות הסלוטייפ ונצייר עליו את התמונה שאנחנו רוצים להעתיק אל הנר, ואחר כך נגזור אותה החוצה ונפריד אותה מהנייר הרגיל.

בשלב השני נצמיד את העיצוב שלנו על הנר ונעטוף אותו עם נייר השעווה. ניקח את הפן לשיער ונחמם איתו את הנר היכן שהציור שלנו נמלא. חשוב לא לחמם יותר מדי כי אז הנר ימס ויתפורר, בדרך כלל שתי דקות מספיקות. כעת נסיר את הדפים ונראה שהנר מעוצב עם התמונה שציירנו.

פעילות הכנת נרות מנייר עם ילדים

ביצירה זו נכים נרות מנייר. הן לא מיועדות להדלקה אלא רק כקישוט. לשם כך נצטרך הרבה דפים צבעוניים. נגזור אותם למלבנים שכל אחד מהם במידה של 5 ס"מ על 8 ס"מ. כל מלבן נגלגל לצורה של גליל ומאחור נדביק את שני הקצוות. כדי להכין את הלהבה נצייר את צורתה הקטנה על דף בצבע צהוב, כתום או אדום ואז נגזור אותה החוצה על פי קווי השרטוט. בשלב האחרון, נדביק אותה בקצה הגליל.

הידעת? עובדות מעניינות על נרות

נרות הומצאו כדי להפיק אור על ידי להבה בוערת ושעווה, פעם היו משתמשים בהם גם לחימום. בדרך כלל יש להם צורה של גליל אך הם באים גם בגדלים ובעיצובים אחרים. כמו כן אפשר למצוא בחנויות מגוון רחב של סוגים למכירה כמו נרות ריחניים איכותיים לטיהור האוויר, מחומרים טבעיים, אורגניים, על בסיס סבון, מדונג של שעוות דבורים, מפלסטלינה, שמן דקלים, סויה וג'ל. הם מיועדים לשימושים שונים ורבים כמו הדלקת נרות שבת, יום הולדת, אירועים מיוחדים וחגים כמו חנוכה וראש השנה.

הרומאים הקדומים המציאו אותם כבר בשנת 500 לפני הספירה. בעבר השתמשו בשמנם מהחי כדי לייצר אותם, לדוגמא שעוות דבורים, שמן לווייתנים וגם מצמחים. היום הם מיוצרים בעיקר מחומר שנקרא פרפין ששי בו מרכיבים של נפט. דרך ניסוי וטעייה גילו שכאשר טובלים ענפים בשמן של חיות אז הם בוערים למשך יותר זמן. פילוסופים וסופרים מצריים קדמונים נעזרו בהם כאשר עבדו עד מאוחר, הרבה אחרי שהשמש שקעה.

את הפתילים הכינו מקני סוף עד שבשנת 1824 המציאו פתיל כותנה משובץ שנשרף באופן שווה ולאט יותר ומחזיק יותר זמן.

נרות מורכבים משני חלקים עיקריים: פתיל שעליו דולקת הלהבה והשעווה עצמה שמחזיקה את הפתיל ומספקת לאש חומר בעירה. מרגע שהתבצעה ההדלקה, הם בוערים בצורה עצמאית. החום ממיס את השעווה ונוצר טפטוף אבל גם חלק ממנה גם מתאדה באוויר והחמצן נותן אנרגיה לאש. אם מוספים להם זרחן אז אי אפשר לכבות אותם בנשיפה סוג זה נקרא נרות קסם.

שעון נרות הוא בעצם נר שעליו יש סימונים במרחקים שווים, כאשר הם נשרפים זה מסמל שעבר זמן מסוים. כיום כבר לא משתמשים בהם אבל הם מאוד יעילים כדי להראות את השעה הנוכחית בלילה, לאחר שהשמש שקעה. דרך נפוצה לסימון הזמן הוא על ידי מסמרים, כאשר האש מכלה את השעווה המסמר נופל למטה. כך למשל יכלו לדעת אם עברו 20 דקות, אבל לא יכלו לדעת את השעה האמיתית אלא רק כמה זמן עבר מאז ההדלקה.

אם הוא נכבה באמצע למשל בגלל רוח או מחסור בחמצן אז צריך להצית אותו מחדש, ואי אפשר לדעת במדויק את מרווחי הזמן. לרוב קצב שריפת השעווה היה אחיד אך לפעמים קורה שהיא נמסה פחות או יותר באזור ספציפי וגם אז אי אפשר לדייק. לא ידוע מתי השתמשו בשעון הזה לראשונה. עדויות לכך נמצאים בשיר סיני משנת 520 לספירה. ביפן הם היו בשימוש עד המאה ה 10. המצאות נוספות של שעונים ששינו את העולם מבחינת מדידת הזמן הם שעון חול ושעון שמש, כאן תוכלו ללמוד עליהם יותר וגם להכין יצירות לילדים באותו נושא: שעון חול ושעון שמש.

שעוות נרות עשויה מאטומים של מימן ופחמן ובזמן ההדלקה היסודות האלו הופכות ממוצק לגז ומתאדות באוויר. הלהבה היא לרוב יציבה אך כאשר היא מקבלת יותר מדי או פחות מדי אוויר או שעווה ואז היא מהבהבת. כל הלהבות בעולם נראות באותה צורה: בקצה היא דקה וקצרה ולמטה היא רחבה יותר. זה קורה בגלל שינוי בהפרשי טמפרטורות בזמן הבערה. האוויר מסביב מתחמם ועולה למעלה ובמקומו נכנס אוויר קר לחלל שהוא משאיר למטה. לאחר מכן האוויר הקר שוב מתחמם ועולה למעלה ובמקומו נכנס משב קר למטה. התהליך המחזורי הזה קורה כל הזמן וזה מה שמעצב את הצורה שלה. בחלל ערכו ניסוי דומה והתברר ששם האש היא בצורה של כדור, בגלל שאין שם כוח כבידה כפי שיש בכדור הארץ.

הלהבה עצמה מסוגלת להגיע לכ 1000 מעלות חום ומורכבת משלושה צבעים: בתחתית צבע כחול בגלל שיש שם הרבה חמצן ומולקולות הפחמימן מתפרקות לפחמן ומימן בנפרד. במרכז היא בגווני צבע כתום כי אין שם חמצן אלא רק פחמן שמתפרק לחלקיקים קטנים יותר. בשאר המקומות היא בצבע צהוב בגלל ששם חלקיקי הפחמן נשרפים. באופן עקרוני ישנם צבעים רבים נוספים אך העין האנושית מסוגלת לראות רק את הצבע הצהוב.

למרות המצאת המנורה, תעשיית הנרות גדלה בקצב מהיר בכל שנה. כאשר אנשים הולכים לחנות וקונים נרות זולים בסיטונאות, הדבר הכי חשוב להם הוא האם הם ריחניים, כלומר האפשרות שהם גם מפיצי ריח בבית ולאחר מכן הצבע והצורה שלהם.

פרפין לייצור השעווה הומצא במאה ה 19 על ידי כימאי סקוטי, כאשר הוא הצליח להפריד ולזקק שמן בצורה טובה יותר. במחקרים שעשו התגלה שכאשר החומר הזה מופץ בחדר הוא עלול ליצור זיהום אוויר ולכן הרבה אנשים מעדיפים לקנות נרות טבעיים מחומרים אורגניים.

ישנו כלי שנקרא מכבה נרות, הוא נראה כמו פעמון קטן ממתכת ומחובר למקל. כאשר מכסים איתו את הלהבה היא נכבית, בעיקר בגלל שאז אין חמצן חדש מסביבה. היום משתמשים בערכה רק כאשר מציבים את הנר מאוד גבוה למשל על פמוטים ענקיים כי קשה להגיע אליהם רק עם היד.

המסורת של הדלקת נרות על עוגת יום הולדת החלה כבר ביוון העתיקה. באותה תקופה אנשים הביאו עוגות מקושטות בנרות יום הולדת למקדש של ארטמיס שהייתה אלת הציד, וכך יכלו לראות אותם מרחוק והם זהרו באור חזק כמו הירח. בתרבויות עתיקות אחרות האמינו שעשן לוקח את המשאלות לגן עדן. ויכול להיות שזאת הסיבה שנהוג גם היום להביע משאלה ואז לנשוף ולכבות את נרות יום ההולדת כדי שהיא תתגשם.

מפיצי הריח הקדומים ביותר נוצרו בהודו, שם השתמשו במקלות קינמון כדי לטהר את האוויר. בארה"ב השתמשו בפירות של שיח הדפנה. האינדיאנים היו מייבשים דגים שהם תפסו בנהרות ומשפדים אותם על מקלות ואז היו מדליקים אותם באש וכך הייתה להם תאורה גם בלילה.

פעם היו מכינים אותם רק בעבודת יד, וזה היה לוקח הרבה זמן. גם היום אנשים מעוניינים ללמוד את המקצוע העתיק של הכנת נרות, ומשתתפים בסדנאות diy וקורסים כדי לקבל ידע בתחום הזה וגם קונים ערכות מיוחדות להכנתם.

ברגע שהמציאו מכונה אוטומטית שתעשה את המלאכה, התאפשר לעשות זאת בפס ייצור רחב והיו יכולים לספק אלפי נרות בשעה. בגלל שהיצרנים השתמשו בשמן של חיות בתקופה מסוימת באירופה, אסרו על מפעלים לייצר נרות כי זה היה מפיץ ריח רע ובלתי נסבל ברחבי הערים.

בתקופה המודרנית התחום התפתח מאוד והיום אפשר למצוא מוצרים מיוחדים כמו נרות חשמליים על בטריות, עם להבה צבעונית, נגד יתושים שדוחים גם חרקים מעופפים אחרים, בצורה של מנורה, צפים לבריכה וגם ממותגים עם הקדשה ומעוצבים עם תמונות.

חוש הטעם וחוש הריח שלנו קשורים אחד לשני. כאשר אנחנו אוכלים באותו החדר עם נרות ריחניים, לריח שלהם יש השפעה על הטעם של האוכל.

נרות משעוות סויה טבעוניים הם ידידותיים לסביבה בגלל שהם עשויים מפולי סויה טבעיים. זהו חומר אורגני שלאחר השימוש מתכלה בקלות. זמן הבעירה שלהם הוא ארוך יותר מהמוצרים הסינטטיים.

נר תשחץ – ההגדרה שלו בתשחצים ובתשבצים נקראת שרגא, מקור המילה מארמית. וגם קנדלה – פירוש המילה מלטינית הוא אור.

יצירות לילדים > יצירות לילדים מחומרים שיש בבית > הכנת נרות שעווה