נומרטור קאונטר דיגיטלי

לקניית נומרטור קאונטר דיגיטלי.

מה זה נומרטור? קאונטר נקרא גם מונה ספירת קהל. נומרטור הינו מכשיר שיכול להיות ידני, מכני, דיגיטלי, אוטומטי ואפילו תוכנה שמשמש לספירה של דברים שונים, השימוש הנפוץ בו הוא עבור ספירת אנשים, בעלי חיים, מכוניות ושאר חפצים שבדרך כלל עוברים ממקום למקום.

נומרטור מכני יכול להיות מעוצב באופנים שונים. אחד הדגמים הנפוצים הוא מתכת בצורת צילינדר שחלק מהעיגול הוא שטוח ומכיל חלון קטן מפלסטיק או זכוכית. בתוכו ישנם מספר טבעות שעל כל אחת מופיעות הספרות אפס עד תשע. סדר הספרות הוא יורד והם זזים עם כיוון השעון. לרוב הדגמים יש 4 טבעות כאלו המאפשרות לספור מ 0 ועד 9999.

לעומת זאת הדגם שתוכלו לרכוש כאן באתר הוא יותר מתקדם – דיגיטלי, ניתן לספור עד 99,999 עשוי מפלסטיק, יש לו כפתור איפוס ואפשר להחזיק אותו בנוחות ביד.

קאונטר סופר אנשים שימושי בעיקר כאשר יש קהל רב בהופעות, אצטדיונים ואירועים רבי משתתפים. בדרך כלל בדלת הכניסה עומד שומר או סדרן עם נומרטור וסופר את מספר האנשים שנכנסו. כמו כן ישנם מקומות בהם יש הגבלה על כמות האנשים המותרת ולכן חשוב לדעת כמה יש באותו המקום ולמנוע כניסה של עוד אנשים, עד אשר אחרים ייצאו מן המתחם.

אפשר להשתמש בהם גם לניתוח תנועת כלי רכב, מחקרים מדעיים, ספירת מלאי ובפסי ייצור במפעלים. במזרח הרחוק משתמשים בנומרטור כדי לספור את התפילות או המנטרות, בעבר היו עושים זאת רק עם שרשרת חרוזים.

הרבה לפני השימוש ברכיבים אלקטרוניים השתמשו במונה מכני כדי לספור אירועים. העיצובים המוקדמים היו דיסקיות שמחוברות לציר. על כל אחת מהן היו הספרות מאפס עד תשע. כאשר הדיסקית הימנית ביותר הגיעה לסיפרה 9, לאחר מכן היא הייתה מזיזה באופן אוטומטי את הדיסקית שלשמאלה כדי ליצור את המספר 10 וכן הלאה.

זה היה שימושי במדידה של מרחקים עבור מכוניות, אופניים, סלילי רשמקול, משאבות דלק ותהליכי ייצור שונים. מכשיר למדידת מרחק נקרא "אודומטר" והוא הומצא על ידי ארכימדס. הספירה התבצעה כך שכל 400 סיבובי גלגל היו שווים למייל רומאי אחד ששווה ל 1.47 קילומטרים. לצד גלגל הנסיעה הותקן גם גלגל שיניים שלאחר 400 סיבובים היה מפיל חלוק נחל אחד לתוך קופסא. כדי לדעת מה המרחק שאותו עברה הכרכרה היו סופרים את מסר חלוקי הנחל שהיו בקופסא בסוף הנסיעה.

בסין הרחוקה הומצאה מערכת ספירה דומה בתקופת שושלת האן. שם ציון המרחק של הכרכה התבצע על ידי מקל שהקיש בתוף או פעמון.

החל מהמאה ה 17 מתמטיקאים ומדענים באירופה המציאו מכשירים מורכבים יותר למדידת מרחקים וספירה. התקינו אותם על רכבות, ספינות ואפילו דוורים נעזרו בהם כדי לחשב את המסלול הקצר ביותר, בין הבתים שהם צריכים לבקר במהלך חלוקת הדואר.

בחנויות וקניונים רוצים לדעת כמה אנשים נכנסו לחנות ולהשוות את הנתונים האלו עם אחוזי הקנייה וכך המוכרים יכולים לדעת מהם אחוזי הרווח שלהם מכל אדם שנכנס לחנות, או המוצרים המועדפים. בדרך זו הם יכולים למצוא דרכים כיצד לשווק את עצמם טוב יותר.

כמו כן אפשר לדעת מתי יש שעות לחץ שבהם צריך לשים יותר עובדים שיתנו שרות, ומהם השעות שבהם אין הרבה קונים ואז לא צריך הרבה עובדים במשמרת. בזמן הזה אפשר לעשות דברי אחרים כמו לנקות, לסדר את המדפים או אפילו לסגור את החנות לכמה שעות.

באזורים ברחוב או בקניון היכן שמתקבצים הרבה אנשים בדרך כלל גובים יותר דמי שכירות מבעלי העסקים, וכך גם מחיר הצבת שלטים ופרסום במתחמים אלו הוא גבוה יותר.

באמצעות נומרטור אפשר לספור את היחס בין אנשים שנכנסו לחנות כלשהי לבין אלו שהמשיכו ללכת ולא נכנסו. זה מלמד על הפוטנציאל של המקום. בנוסף לכך ניתן להוסיף משתנים אחרים ולמדוד למשל גם את משך הזמן שהקונים היו בחנות ספציפית.

ספירת אנשים באוטובוסים ורכבות מסייעת לחשב את אחוזי התפוסה, ומכאן כמה רכבים צריכים להקצות לכל מסלול. מצד אחד שיספיקו לכל הנוסעים ומצד שני שלא ייסעו ריקים.

בעידן המודרני קיים הרבה מכשירים וטכנולוגיות המשמשות לספירת קהל, ביניהם: רצפה חכמה, הדמיה תרמית, קרני אינפרה אדום, עיבוד תמונות וקרינה מטלפונים חכמים.

בעבר המונים לא היו מדוייקים, זה נעשה באופן ידני ומי שהיה אחראי על הפעלת המכשיר היה טועה פעמים רבות. כמו כן היו נלווים לזה הוצאות מרובות בעיקר כדי לשלם למישהו שיעמוד ויפעיל את זה במשך כל היום. עם השנים המציאו חיישני לחץ שהיו מתקינים מתחת למרצפות ברצפה והיו סופרים את מספר הצעדים.

בתחילת שנות האלפיים היה נהוג להשתמש בגלי אינפרה אדום. אחוז הטעות שם היה כשלושה אחוזים. את הקרן היו פורשים בדלת הכניסה כאשר בצד היה מסך LCD שהציג את המספר הנוכחי בכל פעם שעבר שם מישהו דרך הקרן. בסוף היום היה צריך לחלק את התוצאה בסיפרה 2, כי כל אדם שנכנס גם יצא מהמקום. עלות ההתקנה של מתקנים אלו היא יחסית נמוכה ולכן משתמשים בהם גם היום.

מספר שנים לאחר מכן החלו להשתמש בהדמיה תרמית. אלו הם חיישנים או גלאי שמגלים את חום הגוף, לרוב מתקינים אותם על התקרה. אחוזי הדיוק מגיעים ל 80% כי גלאים אלו לא תמיד יודעים להבחין במרווח של מספר שניות בודדות, כלומר עם שני אנשים נכנסו או יצאו מהדלת בהפרש זמנים קטן, כמו למשל שנייה אחת או שתיים הם יכולים להיספר כאדם אחד.

כיום מקובל להשתמש באמצעים אלקטרוניים. למשל איתור גלים שיוצאים מהטלפונים החכמים של האנשים, או ניתוח של תמונות ממצלמות וידאו.