נוצות ליצירה

נוצות סינטטיות הן חומרי יצירה שאפשר להכין איתם הרבה מאוד עבודות יצירה לילדים. כאן תלמדו כיצד להכין איתם ברבור, טווס ואווז. כמו כן תוכלו להכין גם דגמים מרהיבים של נוצות רק משיפודים וניירות צבעוניים.

יצירה עם נוצות סינטטיות

להכנת ברבור – פעילות יצירה עם נוצות סינטטיות, נצטרך את החומרים הבאים: נייר אדם, דבק נוזלי, מספריים, נוצות, עיניים זזות מפלסטיק שניתן לרכוש בכל חנות לחומרי יצירה וצלחת חד פעמית מנייר.

בשלב הראשון ניקח את המספריים ונגזור חצי עיגול מיתוך הצלחת. חשוב להשאיר את שולי הצלחת מנייר שלמים כך שיהיה רק חור שנראה כחצי עיגול כפי שמתואר בסרטון הוידאו. כך נקבל את גוף הברבור עם צוואר. כמו כן בקצה הצוואר נגזור צורה של ראש עם מקור. לאחר מכן נדביק שם חתיכת נייר אדום וזה יהיה המקור של הציפור ולידה את העיניים הזזות. לחלופין, ניתן לצייר ולצבוע את פרטי הפנים.לבסוף נדביק נוצות סינטטיות צבעוניות לאורך כל גוף הברבור כלומר בחצי הצלחת התחתונה, והיצירה שלנו מוכנה.

יצירה עם נוצות טווס או אינדיאניות

נייצר על גבי דף נייר את צורת כף הילד של הילד. נעשה זאת על ידי כך שנניח את כף היד על הנייר כאשר האצבעות פרושות והבוהן רחוקה משאר האצבעות ככל האפשר. נעבור עם העיפרון מסביבם ונקבל ציור של כף היד. על הבוהן נצייר עין ומקור.

בשאר המקומות נמרח דבק ונדביק עליהם את הנוצות. אלו יכולות להיות נוצות מכל סוג שהו, אפילו של טווס או אינדיאניות.

הכנת נוצות מנייר

גם אם אין לכם נוצות תוכלו ליצור אותם בעצמכם מחומרים פשוטים, לשם כך תצטרכו רק שיפודים, ניירות ומספריים.

נקפל רצועת נייר דקה לשני חלקים ונמרח בפנים דבק נוזלי. לפני שנסגור אותה נניח במרכזה שיפוד ואז נלחץ על הנייר היטב עד שיתייבש. לאחר שנמתין מספר דקות, נקפל שוב את הנייר לשני חלקים שווים, היכן שהשיפוד עובר באמצע. רק שהפעם נגזור אותו בצורה של נוצה, נעגל בעיקר את הקצה התחתון. לקצה ניתן צורה יותר חדה. כדי לתת ליצירה מראה אמיתי יותר, נגזור בקווים קטנים את שולי הנוצה.

יצירות נוספות באותו הנושא: לוכד חלומות אינדיאני ומקל גשם אינדיאני.

עובדות מעניינות

מאות מיליארדים של ציפורים חיות בכדור הארץ וכל אחת מהם מכוסה בנוצות. למרות שיש חיות אחרות שמסוגלות לעוף באוויר כמו עטלפים, לטאות ואפילו עכבישים, אין להם כנפיים.

נוצות הן מאוד יפות ואנשים רבים שמים אותם לקישוט לאגרטל ממש כפי שעושים עם זר פרחים. בחג פורים משתמשים בהם לתחפושת של אינדיאני. כמו כן ניתן לראות אותן גם בהרבה עבודות תפירה ומקרמה (קשירה בחבלים).

לדינוזאורים הייתה פלומה שחיממה אותם בתנאי קור קיצוני ושימשה גם כקישוט. רק מאוחר יותר זה התפתח כדי לעזור להם לרחף בשמיים. עד היום הם מבודדים את הפינגווינים מהשלג בקוטב הדרומי.

נוצה קולמוס – בעבר הרחוק הרבה לפני המצאת העט והעיפרון היו רושמים באמצעות נוצה ודיו. כדי לכתוב, אחזו אותה ביד אחת, טבלו את הקצה בדיו ורשמו את מה שהיה צריך. הדיו היה מתייבש מהר מאוד ולכן היה צריך לטבול אותה פעמים רבות, כמו כן זה היה מטפטף על הנייר ומכתים אותו.

לכל סוג של ציפור יש מספר שונה מהם: ציפורי שיר כ 2000, דורסים כמו נשרים כ 6000, ברבור 20,000.

לברווז ולפינגווין הן נושרות בתקופה שבה הם מגדלים את הגוזלים, כדי שהם לא יתרחקו מאזור הקן ויקדישו את מירב זמנם לטיפול בצאצאים.

לציפורים שעפים הרבה, משקל הנוצות הוא החלק הכבד ביותר בגופם, אפילו יותר מעצמותיהם שלרוב הן חלולות.

החל מהמאה ה 18, היה נהוג לשים אותם על כובעי נשים כחלק מקישוט. זה גרם להרבה ציפורים להיות בסכנת הכחדה. לאחר הרבה זמן ניסו לצמצם את השימוש בהם. כיום יש חיקויים סינטטיים בכל גודל, צורה וצבע המיועדות לתפירה וגם כחומרי יצירה לעבודות של ילדים קטנים. כמו כן חקלאים אוספים את אלו שנשרו באופן טבעי ומוכרים אותם בסיטונאות ישירות למפעלים.

הן בנויות מאותו סיב חלבון שנמצא גם בשיער, ציפורניים, קרן וצבתות. למרות זאת המבנה שלהן הוא כמו של עץ – גזע עבה מלמטה שממנו היא מתפרשת לצדדים כמו ענפים. הן מחוברות לעור על ידי שרירים קטנים שמזיזות אותן סימולטנית בהם לצורך. כאשר מצופפים אותן הן יוצרות שכבת בידוד ומחממות את החיה, כאשר פורשים אותן מתקבלת צורה של כנף אווירודינמית שמייצרת מספיק כוח עילוי כדי להרים את הציפור לאוויר.

כאשר ינשוף מזיז את הכנפיים או דואה בשמיים, הוא אינו עושה רעש. זה מסייע לו לצוד את הטרף מבלי שישים לב שמתקרבים אליו. השקט נוצר בגלל שבקצה הקדמי שלו יש זווית חדה שמונעת ממערבולת האוויר לשרוק.

יש הרבה שימושים לנוצות והן מסווגות לקטגוריות נפרדות: לזנב, לכנפיים, כדי לחוש באמצעותן את הסביבה, לעיצוב מבנה הגוף, כהגנה על הפנים והעיניים ובידוד מאוויר קר. הן מתפקדות כמו מעיל נגד הגשם, שכבת מגן כנגד קרינת השמש, מרחיקה חרקים ומזיקים אחרים ומשמשת גם להסוואה.

הטווס מגדל אותן רק מגיל 3 שנים. תוחלת החיים שלו היא כ 20 שנים, ובכל שנה נושרת לו כמות גדולה שאפשר לאסוף מבלי לפגוע בו. ישנם גם זנים לבקנים שהם לבנות לגמרי.

הציפור שנקראת "קטה" שפעילה בדרום מערב אפריקה, ממלאת את הנוצות שלה במים וסוחבת אותם עד לקן כדי להשקות את הגוזלים.

באמריקה וקנדה הם נחשבים למשאב מוגן, יש חוק שרק למספר מצומצם של שבטים אינדיאנים מותר להחזיק אותם. על פי המסורת, בעבר היו משתמשים בהם כתרופה.

צבען נקבע בין היתר על פי פיגמנט שנקרא מלנין. הוא אחראי על ייצור של הצבע שחור או חום. כמו כן הוא עמיד יותר בפני חיידקים ולחות. חומצות אמינו גם משנות את הצבעים לגוונים ירוקים, ורודים, ואדומים. קרוטנואידים אחראים לגוון צהוב וכתום, את המרכיב הזה הציפור מקבלת מהתזונה שלה. למשל פלמינגו מקבלת את הצבע הורוד מאצות וסרטנים שהיא אוכלת.

לנקר יש פלומה של נוצות זנב קשיחות, הן עוזרות לו להתייצב בזמן שהוא מקיש עם המקור על העץ.

לרוב הציפורים יש שומן על הפלומה שליד הזנב שדרכו הן מצפות את עצמן בשכבת הגנה. יונים וינשופים מייצרים אבקה שמתפזרת על הכנפיים ויש לה את אותו התפקיד.

הציפורים משילים את הנוצות הישנות או השבורות שלהן בצורה טבעית, ולאחר זמן מה, הן מגדלות חדשות.

הן משתמשות למילוי פוך של שמיכות, מזרונים וכריות. ונחשבות לחומר מילוי מבודד ומחממם לחורף כמו במעילים ושקי שינה. שימושים נוספים: פיתיון על קרס כדי לתפוס דגים, איזון החלק האחורי של חץ כדי שיטוס ישר, כמו מטאטא כדי לנקות אבק.

לציפורי החורף יש יותר נוצות מציפורי הקיץ, בערך חצי כמות יותר.

כבר במאה ה 16, ליאונרדו דה וינצ'י טען שבני האדם יוכלו לעוף כמו הציפורים. הוא עשה ניסויים בתחום התעופה, וביניהם גם חיבר לאנשים כנפיים עם נוצות כדי שיטוסו ברוח, רוב הניסויים האלו לא צלחו.

באמצעות הזנב הן מנווטות לכיוונים שונים, וגם מאטים את קצב הטיסה לקראת הנחיתה. הקיווי איננו יכול לעוף כי אין לו כנפיים ולכן זנבו הוא הקטן ביותר מבין העופות.

יצירות לילדים > יצירה לגני ילדים > נוצות ליצירה