עפיפונים בהודו

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים למכירה.

לעפיפונים תמיד היה מקום מכובד בהיסטוריה של הודו, עוד מהתקופה שבה המונגולים פלשו למדינה. העדות המוקדמת ביותר עליהם היא מהמאה ה 13 שבה החלו לכתוב עליהם שירים. הם זכו לפופולאריות רבה בזכות הקיסרים המוגולים. הקיסרים נתנו חסות לתחרויות עפיפונים והעניקו למשתתפים הטובים ביותר פרסים שווי ערך. הם צפו בפעילות מיתוך חלונות מיוחדים שנבנו במיוחד בבתיהם הפרטיים למטרה הזו בלבד.

משפחות המלוכה לא הפריחו אותם בעצמם, כי האמינו שזה לא סוג של ספורט שראוי למאמץ האישי שלהם, אלא שאחרים יעשו זאת בשבילם. לפי דעתם, השימוש בעפיפון נועד כדי להעביר מסר כלשהו ולא כספורט או תחביב בפני עצמו. בעבר סוגי העפיפונים היו בצורות של מלבן כמו דגל, מגן של אביר ויהלום שהוא מאוד פופולארי עד היום.

אחד הסיפורים המפורסמים מהמאה ה 18 מתאר את הנדיבות הרבה של מלך הודו. הוא הכיר אדם שמכין עפיפונים מיוחדים, אשר היה מחלק אותם כפרס למי שניצח בקרבות עפיפונים, כלומר הצליח לחתוך את החוט ולתפוס אותם בזמן הנחיתה. מבין שלל הדגמים והעיצובים שהיו ברשותו הוא בחר שתיים שנתפרו אליהם ארנקים קטנים מבד משי, באופן כזה שלא יפריעו לביצועים בזמן הטיסה. כל ארנק הכיל בתוכו מתכות יקרות, האחד 30 גרם זהב והשני 30 גרם כסף.

תושבי העיר ניסו לאתר את העפיפונים באוויר, הם עפו כל כך גבוה עד שלא היה אפשר לעקוב אחרי החוט. מי שהצליח לחתוך את החוט בעזרת עפיפונים אחרים זכה בפרס. באותם שנים מטילי הזהב הספיקו למחיה של שנה שלמה ומטילי הכסף לחצי שנה. את הטקס הזה ערכו בכל שנה בתחילת עונת הפרחת העפיפונים.

בהודו ישנם הרבה פסטיבלים מכל מיני סוגים. זוהי מדינה גדולה וכל אזור חוגג אותם על פי דרכו המיוחדת באמצעות מנהגים, טקסים וסמלים שונים. פסטיבל עפיפונים הגדול ביותר נערך בכל שנה בתאריך 14 בינואר. לקראת החגיגות אפשר לראות עומס רב בכל חנות עפיפונים שנמצאת בשוק. הם מציגים מגוון רחב של דגמים מכל הגדלים והצורות וכמו כן גם ציוד עזר כמו גלגל לאיסוף החוט, חוטים צבעוניים וחזקים וחלקי חילוף כמו מקלות מעץ למסגרת המפרש. כמו כן במהלך כל השנה מתקיימים גם פסטיבלים מקומיים. למשל ביום העצמאות או ליד גבול הודו – פקיסטן במסר של שלום. הם מאורגנים על ידי הצבא בסיוע של מועדוני חובבים או בתי ספר. זאת גם הזדמנות למומחים בתחום להציג את היצירות המיוחדות שהכינו מחומרים לא שגרתיים כמו קלקר, עלים, מפיות, צלחת חד פעמית מנייר, פלסטיק ועוד. כמו כן מנסים לשבור גם שיאים קודמים. לדוגמא להעיף 100 עפיפונים בצבעי דגל הודו על חוט אחד בשרשרת, להפריח דגם גדול במיוחד ששוקל כ 100 ק"ג ועוד.

המטרה של מועדוני העפיפונים בהודו היא לחלוק עניין משותף בין החברים במדינה ובמדינות אחרות, ולתת להם הזדמנות להטיס דגמים רבים במקומות שונים ברחבי העולם. בדרך זו הם משאירים מאחוריהם מורשת, מארגנים תערוכות, פסטיבלים, סדנת עפיפונים ותחרויות.

הדגמים המסורתיים היו צבעוניים מאוד ונחשבו לעבודת אמנות בעלת ערך רב. אך היום כבר בקושי ניתן למצוא אותם בחנויות השונות, ואפילו לא אצל בעלי מלאכה שכבר מזמן עזבו את התחום וילדיהם לא המשיכו במקצוע הזה. לאט לאט הם נעלמים מהשימוש היום יומי, ורק בודדים מכינים אותם בהזמנה אישית ובעלויות כספיות גבוהות.

אספנים מספרים שכיום אנשים מעוניינים יותר באיכות הטיסה והתחרותיות ופחות בערך האומנותי, מפסיקים להשתמש בהם לאחר הפסטיבל ואפילו משליכים אותם לפח ולא תולים אותם לקישוט בבית. זאת הסיבה שבשנת 1985 נחנך מוזיאון העפיפונים שבו מבקרים אלפי אנשים בכל שנה.

הדגמים ההודים ידועים בריחוף הגבוה אפילו אל מעבר לעננים. זה מתאפשר בזכות החומרים המשמשים לבניית המפרש, שלרוב הם קלים ובאותה העת גם חזקים. בין הניירות נמצאים גם חומרים מודרניים כמו מיילר מבריק, עטיפות של מתנות, שקיות צלופן צבעוניות, רדידים כמו נייר כסף ואפילו פלסטיק דק וגמיש.

הידית נראית לרוב כמו מערוך מעץ, בשני צידיו יש ידיות אחיזה והחוט מלופף במרכז כמו סליל. סוג העץ צריך להיות רך, בתהליך הייצור צובעים אותו עם צבעי מים, לאחר מכן מצפים בשכבת לכה כדי לתת לו מראה חזק של ברק, וגם כדי שחרקים לא יהרסו אותו. הם נמכרים בנפרד בחנויות ומסוגלים להגיע לאורכים של כמה מאות מטרים.

עפיפון > עפיפונים בהודו