יצירה פסיפס לילדים

במקום לקנות ערכת פסיפס לילדים, או חיפוש אבני פסיפס בזול, אתם יכולים להכין עבודות אמנות נפלאות מחומרים ממוחזרים שונים כמו פלסטיק או עץ. חומרי יצירה אלו עדיפים במיוחד כאשר אנו עובדים עם ילדים, מאשר שברי זכוכית, גיר, אבנים או קרמיקה. בנוסף תגלו איך אפשר להשתמש רק בהדבקת ניירות צבעוניים להכנת היצירות – מומלץ במיוחד לילדי גן.

יצירה פסיפס לילדים מנייר

להכנת יצירה פסיפס לילדים מנייר תצטרכו את החומרים הבאים: נייר צבעוני, בריסטול או קרטון, דבק, מספריים, עפרון וסרגל. לילדים בגילאי גן הרבה יותר קל ובטוח להכין את היצירה עם נייר מאשר עם אבנים, זכוכית או חומרים ממוחזרים אחרים.

בשלב הראשון ניקח נייר צבעוני כלשהו, נצייר עליו ריבועים בגודל 2 סנטימטרים ונגזור אותם. לאחר מכן נעשה את אותה הפעולה עם ניירות בצבעים אחרים, עד שיהיו לנו מספיק חלקים עבור כל היצירה. עם השאריות נגזור צורות גיאומטריות נוספות שיכולות לשמש אותנו כמו מלבנים, משולשים, עיגולים ועוד. אופציה אחרת היא להשתמש במדבקות צורניות שניתן לקנות בחנויות.

נמרח דבק בצד אחד על הריבוע הראשון ונצמיד אותו היטב על גבי שולי הבריסטול או הקרטון הגדול. נמשיך באותו האופן עם עוד ריבועים בצבעים שונים ובדוגמא שחוזרת על עצמה עד שנסיים להכין את המסגרת.

כעת נצייר על בריסטול גדול את הצורה של התמונה, ביצירה זו בחרנו בסירת מפרש. שימו לב שיש שם קצוות שמתאימות לצורות של משלושים ומלבנים. נמלא את העיצוב בריבועי הניירות שגזרנו קודם לכן ונדביק אותם היטב. את הרקע גם נמלא, במקרה הזה בחרנו בים ובשמיים בגוונים כחולים.

אבני פסיפס לילדים

דוגמאות ליצירה לילדים עם אבני פסיפס:



יצירה עם אבני פסיפס היא הזדמנות נהדרת ללמד את הילדים כישורים שיעזרו להם במהלך החיים הבוגרים כמו לספור, להתאים צבעים וצורות ממש כמו במשחק פאזל, מיון, זיהוי, הרכבה, ריכוז, תשומת לב לפרטים קטנים, דמיון ועבודת צוות עם עובדים על פרויקט גדול במיוחד.

ההגדרה או פירוש של סוג אומנות זה היא שימוש באבנים או חלקים עמידים בתנאי מזג האוויר השונים. למרות זאת, באופן עקרוני אפשר להכין יצירה של פסיפס מכל חומר שתבחרו. למשל פקקים של בקבוקי פלסטיק. יחד עם זאת עם היצירה מיועדת להיות בטבע אז מומלץ להימנע מחלקי ברזל שמחלידים בגשם, עץ שמתפורר ופלסטיק שנמס בקלות בשמש. חלוקי נחל הם גם חומרים שבאמצעותם אפשר להכין הרבה יצירות לילדים. למידע נוסף: חלוקי נחל.

מהו פסיפס? עובדות מעניינות לילדים

אנשים רבים בכל רחבי העולם מקשטים את בתיהם עם עבודות יצירה ואומנות מפסיפס. העיטורים הללו קיימים עוד מהמאה ה 18 מעיצובים פשוטים ועד למייצגים מורכבים. הם אף פעם לא יצאו מהאופנה ותמיד אפשר ליצור אותם בהתאמה אישית. כמו כן עם משתמשים באבנים טבעיות ואיכותיות, הן לעולם לא נסדקים ולא מאבדים את צבעם בשמש. לכן הם מתאימים גם לבריכה, למרפסת, ריצוף קיר חיצוני, ולא רק למטבח או לשיש. אפשר לעצב איתם גם שולחנות, כדים ועציצים.

יתרונות נוספים: תוכלו לבחור מיתוך מגוון רחב של אבנים בצורות, דוגמאות וחומרים רבים כמו: זכוכית, פלסטיק, עץ, קרמיקה, גיר, חלוקי נחל, צדפים ואפילו אבני חן יקרות או יהלומים וזהב. אחת התכונות המיוחדות של זכוכית היא החזרת אור, כך שזה יאיר את החדר שלכם בשעות הבוקר. בנוסף, קל לנקות את החומר הזה ולהסיר במהירות את הכתמים והלכלוך.

הרומאים נהגו להכין עבודות יצירה מפסיפס כדי לקשט את הבית ובאותו הזמן להדגיש באופן הזה את העושר והחשיבות של הדיירים. הם נבנו ממאות ואלפי אבנים קטנות, חלוקי נחל וצדפים. האומנות הזו שרדה את מבחן הזמן, וכיום ישנם הרבה אתרים ארכיאולוגים בהם ניתן לצפות בעבודה העתיקה הזו. בין היתר תמצאו שם תמונות של פרחים, דג, דולפין, גלגל המזלות, ציפורים ופרפרים. בעיקרון רוב התמונות סיפרו את ההיסטוריה הרומאית – כיצד הם חיו באותם זמנים: מעבר לצורות הגיאומטריות היו גם דמויות של חיות, גלדיאטורים, מיתולוגיה וכוכבי השמים.

השתמשו בהם גם במרחצאות, שם כל אבן הודבקה לרצפה על לקיר באמצעות סוג כלשהו של מלט. הטכניקה הזו נפוצה גם במקומות אחרים כמו אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון. במקומות מאוד חמים, זה גם עזר לקרר את טמפרטורת החדר.

הפועלים שהכינו אותם נקראו בעלי מלאכה ולא אומנים, אף אחד מהם לא חתם את שמו בצידי היצירה, לכן אנו לא יודעים בוודאות מי האדם הספציפי שהכין אותם. בעלי מלאכה למדו את הטכניקות בבתי ספר מיוחדים באלכסנדריה וטוניס. הם סחבו איתם ספרים עבים עם תמונות כדי להמליץ ללקוחותיהם על דוגמאות ועיצובים נבחרים. כאשר היה מדובר בעבודות יצירה קטנות, הם עשו זאת לבדם, פרויקטים גדולים ומורכבים הצריכו צוות של מספר עובדים, ולקח קרוב לשנה לסיים את המשימה.

זהו אחד מסוגי האומנות העתיקים ביותר. מעריכים כי בסין פסיפס קרמיקה התחיל להופיע ביחד עם מקצוע הקדרות. על פי האגדה, אחד העובדים שהכין כדים, הוציא קערה אחת מהתנור ובטעות היא נפלה על הרצפה ונשברה לחלקים קטנים. כדי שלא יגלו זאת הוא אסף את כל הרסיסים וברח איתם ליער. שם היה לו רעיון להדביק את כל השברים על גבי לוח מעץ ולהכין ממנה עבודת אומנות.

בתקופה ההלניסטית העדיפו שימוש בחומרי זכוכית, שהעניקה מגוון אין סופי של צבעים בהם ניתן להשתמש. למרות זאת כאשר מדובר ברצפה נמנעו מלשים אותה שם כי זה מסנוור ועלול לגרום לאנשים ליפול, ובכל מקרה אם היו מניחים אותה על שבילים אז בחרו בצבעים הכהים יותר כמו כחול, אדום וירוק. לכן ניתן לראות אותם בעיקר על קירות ותקרות.

הביזנטים היו יוצרים את תמונות הקיר כך שהפנים, הרגליים והידיים של הדמויות היו עשויות מאבנים ואת התכשיטים מקריסטלים, זכוכיות ואבני חן נוצצות. לעומתם הרומאים אהבו את הניגודיות של צבע שחור ולבן. את השחור הכינו מסלעי בזלת, שנוצרו כתוצאה מלבה שיצאה מהרי געש.

ישנם פסיפסים שנועדו להסתכל עליהם מזוויות שונות. מכל כיוון שתצפו בהם תראו תמונה אחרת.

הם נשמרו לאורך ההיסטוריה בגלל שבנו אותם לתוך יסודות הבית. עם השנים האדמה והצמחייה כיסתה אותם וכך הם שרדו עד היום. פסלים בדרך כלל נשברו או נלקחו.

בכל מקום שהרומאים היו, הם השאירו שם את חותמם בצורת פסיפס. העיצובים היו שילוב של התרבות הרומית וגם התרבות המקומית.

לפעמים רצו לחדש ולעדכן את הפסיפס ואז במקום להסיר את השכבה התחתונה פשוט בנו מעליה את הציור החדש.

פסיפס בתשחץ נקרא גם מוזאיקה.

בישראל התגלו פסיפסים באזור הגליל ומדבר יהודה. בישובים ציפורי, קיבוץ בית אלפא, יריחו, בית שאן וטבריה.

כיום זוהי עבודת יצירה פופולארית, כמעט כל הילדים בגיל הרך ובית ספר יסודי הכינו בעצמם לפחות פעם אחת פסיפס כלשהו. בעוד שבעבר זה היה חלק מהארכיטקטורה של מבנים ובתים, הרי שבגרסה המודרנית תמצאו אותו על שולחנות, כסאות, אגרטלים, ספסלים בפארק, בריכות ואפילו אופניים וגיטרות.

קיימות מספר טכניקות ליצירת פסיפס. בשיטה הישירה, הבנייה מתבצעת ישירות על ידי הדבקת ערכת האבנים על גבי שטח פני המשטח. זה מתאים במיוחד למקומות שבהם יש משטחים תלת ממדיים כמו כדים, קערה, צלחות, או אגרטל של עציצים. כמו כן זה מתאים גם לחפצים קטנים שצריך להזיז אותם ממקום למקום. יתרון נוסף לדרך הזו הוא שכבר בזמן הבנייה מקבלים מושג איך זה יצא בסוף, וכך אפשר לבצע שינויים והתאמות תוך כדי ההרכבה.

החיסרון בשיטה זו, הוא שהאומן צריך לעבוד בשטח וזה לא תמיד קל או מעשי, למשל הוא צריך לעמוד על סולם גבוה כדי להגיע למקומות גבוהים בקיר, או להחזיק עם היד את האבנים שהניח על התקרה כדי שלא יפלו עד שהדבק מתייבש. זאת גם הסיבה שקשה לוודא שבסופו של דבר המשטח יהיה חלק, ללא בליטות או שקעים, זה חשוב במיוחד כאשר עובדים עם חלקים פונקציונליים כמו שולחן, רצפה או שביל בגינה. בגלל בעיות אלו, פעמים רבות האומן מחבר את ערכת החלקים על לוחות פיברגלס כאשר הוא עובד בסטודיו. לאחר מכן הוא מגיע למקום המיועד ומחבר את כל הלוחות.

השיטה העקיפה מומלצת בפרויקטים גדולי ממדים, כאשר יש תבנית קבועה של אלמנטים החוזרים על עצמם או במקרה שיש להשתמש בצורות ספציפיות. מחברים את האבנים כאשר הם פונות כלפי מטה על גבי נייר שדומה לטפט באמצעות דבק שנמס במים. כאשר מסיימים את הפעולה הזו, מעבירים אותם לאתר ומצמידים אותם למשטח עם תערובת של מלט כך שהצד עם הנייר פונה כלפי חוץ. לאחר מכן מרטיבים ומקלפים את הנייר.

במדינות המפותחות מקובל להכין מוצרים בתהליך אוטומציה, ולכן במקום להכין פסיפס בעבודת יד, מתכננים את העיצוב על ידי תוכנת מחשב שרובוט יוכל להרכיב. הדרך הזו מהירה פי 10 ויש לה דיוק רב. אופן הפעולה הוא שונה מאשר עבודה של אדם, קודם המחשב בוחר צבע כלשהו ואז הוא מסדר את כל האבנים באותו הצבע במקומות המתאימים ורק אחר כך עובר לגוון אחר, זה חוזר על עצמו עד שהעבודה מסתיימת.

יצירות לילדים > יצירה לגני ילדים > יצירה פסיפס לילדים