חרוזים בפיליפינים

לקניית חרוזים ליצירה, לתכשיטים, לילדים ולמבוגרים הכנסו לקטלוג: חנות חרוזים.

הפיליפינים הם ארכיפלג שנמצא בדרום מזרח אסיה ומורכבים מיותר מ 7000 איים. חרוזים פרהיסטוריים הם בין עבודות היצירה החשובות ביותר שנוצרו מההיסטוריה של האנושות. אלו חפצים שנחשבים לעדות ארכיאולוגית על האופן שבו הכינו תכשיטים אורגניים – מחומרים שהיו זמינים בטבע עם עבודת יד כדי לעבד את חומרי הגלם.

לחרוזים יש חלק מרכזי בחייהם של האנשים במדינות המזרח. הם ענדו אותם בעיקר כדי לסמן שייכות קהילתית וגם את הטריטוריה של השבט או הכפר. פעמים רבות פריטים אלו נשברו והצליחו לשחזר אותם באופן מדויק. שילבו אותם גם בקישוטים שונים, ערכות ובכלי עבודה שישמשו לצייד ולדיג. בדרום מזרח אסיה היה אפשר לראות הרבה שרשראות וצמידים שהוכנו מצדפות. מהקונכיות הגדולות יצרו כלי חיתוך כמו סכינים וגרזנים.

נערות צעירות משבט קלינגה לומדות את אומנות החריזה מגיל מאוד צעיר. בהגיען לגיל 7 הן שולטות היטב במלאכה. כיום חלקי פלסטיק מהווים זיהום סביבתי, אך יחד עם זאת הם מהווים גם חומר גלם זול וזמין ליצירת חרוזים עבור תכשיטים כמו שרשראות וצמידים. בנוסף לכך הן מוכרות את תוצרתם בשוק במקומי לתושבי האזור וגם לתיירים בעבור דולרים בודדים.

בנוסף לכך במהלך פסטיבלים ואירועים מיוחדים הן תורמות מהידע ומיצירותיהן לחגיגות ולטקסים. אופן ההכנה הוא מאוד פשוט, ומתבצע לרוב על ידי ילדים בגילאי בית ספר יסודי. הם מניחים על מגש מברזל את חלקי הפלסטיק שליקטו ומכניסים אותו לתנור. לאחר מכן יוצקים לתבניות או מגלגלים אותם עם כלים שונים כמו מקלות, עד לקבלת חרוזים בעלי צורה כדורית. לבסוף עושים במרכז העיגול חור כדי שיוכלו להשחיל דרכו את החוט.

בגלל העבודה שהחרוזים קטנים וניתן לקחת אותם בקלות ממקום למקום, היו יכולים לצאת לכל אזור ולהתחיל לחפש את אבני החן, שלרוב הסתתרו מתחת לאדמה, במערות, בין סלעים גדולים ובגדות נהרות ואגמים.

נערכו מחקרים רבים על הדרך שבה הפיליפינים עיצבו, השתמשו ומצאו אותם בטבע. בכל אזור היו סוגים שונים של חומרי גלם וזה השפיע רבות על איך שהתכשיט הסופי נראה. כמו כן היו להם שיטות מיוחדות, שעברו מדור לדור ושבאמצעותם עיצבו את הצורה הרצויה. מאוחר יותר, בשנת 200 לפני הספירה, כאשר גילו את הזכוכית, החלו להכינם מחומרי יצירה שאינם אורגניים.

כאמור, בתהליך ההכנה העדיפו את הזכוכיות כי הן יחסית עמידות, שומרות על צורתן וקל לעצב ולצבוע אותן. בשנת 2500 עבודה עם זכוכית נהייתה מאוד פופולארית במזרח התיכון. חרוזי הזכוכית הראשונים ביבשת אסיה, הגיעו מסין והודו. בגלל שאנשים נשאו אותם ממקום למקום, היסטוריונים יכלו ללמוד על תהליכי הגירה, נתיבי מסחר ופיתוח רעיונות אסתטיים לעיצוב.

חרוזים היוו סמל בולט וברור למעמד חברתי ועושר בקהילה מסוימת. הם קשורים לחברה, לכלכלה ולתרבות בהיבטים רבים, למשל עברו בירושה מדור לדור, שימשו כאמצעי תשלום כמו מטבעות והיו נוהגים ללבוש אותם אך ורק בטקסים מיוחדים כמו חתונות, פסטיבלים וטקסים.

את אבני החן גילו בכל רחבי דרום מזרח אסיה: מרכז תאילנד, החוף הוייטנאמי ובמערות בפיליפינים. נהוג לסווג אותם לשני תקופות מרכזיות. האחת כמה מאות שנים לפני הספירה והשנייה לאחר הספירה. בתקופה הראשונה שהייתה המוקדמת, ניתן לאבחן יחסי מסחר בין דרום מזרח אסיה להודו, על בסיס העובדה שבהודו נמצאו עיצובים וטכניקות עבודה שלא היו קודם לכן במדינות המזרח. במהלך התקופה השנייה הופיעו מרכזי ייצור גדולים, שהגדילו את הכמויות אך על חשבון האיכות, שהייתה ירודה בהרבה יחסית לעבודות יד.

הסוג הפופולארי ביותר היה חרוזי זכוכית הודיים שנצבעו בגוונים שונים. בנוסף אליהם היה אפשר למצוא גם הרבה סוגים שהגיעו מסין הרחוקה. הם התגלו כאשר צוללנים מצאו שרידים של ספינות שהובילו מטענים גדולים בים. היו להם נתיבים שקרובים לחוף או לאיים ובאמצעותם הצליחו להסתתר מפני ספינות של שודדי ים. ישנם הרבה סברות בנוגע לחרוזים מזכוכית ואבן שנמצאו באזורים אלו. אחד מהם עוסק סביב קשרי מסחר בין קהילות קרובות. מהאופן שבו החרוזים נוצרו אפשר להסיק שהם עברו גם דרך מדינות שכנות כמו הודו וסין.

את החרוזים הוציאו מיתוך צינור מזכוכית ולאחר מכן ליטשו אותם לצורה כדורית על ידי עבודה עם כלי חיתוך ושיוף מעל מדורת אש. קוטרם היה פחות מ 6 מילימטרים והופצו לקוריאה ולדרום אפריקה. סוג נוסף נדיר יותר, הוכן בכמות מצומצמת בלבד ובתהליך אחר שבו יצקו את הזכוכית המותכת מסביב למקל או חוט תיל, ואחר כך הכניסו אותם להתקרר בתוך תבנית. ניתן לזהות אותם על ידי פיסת בד זעירה שנמצאת בתוכם מסביב לחור ההשחלה.

חרוזים > בפיליפינים
חרוזי גיהוץ