עפיפונים בתאילנד

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים למכירה.

עפיפונים מאוד פופולאריים במדינת תאילנד כבר מהמאה ה 13. משפחות המלוכה תמכו בתחביב עד שהפך לחלק בלתי נפרד מן התרבות המקומית. המלך ראמה החמישי כל כך אהב אותם, והחל משנת 1855 ארגן תחרויות רשמיות בתחומי המדינה, במיוחד באזור ה"דשא המלכותי" בבנגקוק.

הפרחת עפיפונים בתאילנד היא לא רק בשביל לראות מי מצליח להגיע יותר גבוה, אלא זהו ספורט עתיק עם חוקים מוגדרים ומורשת של כל שכבות העם. לפני כן הם שימשו כדי להצניח אספקה ל"עיר הזהב" ויש שטוענים שהם היו הראשונים שהטילו באמצעותם גם פצצות שהכילו אבק שריפה.

בעבר, התחרות השנתית נערכה במשך חודשיים, המשחקים התקיימו בשעות אחר הצהריים מחודש מרץ ועד לחודש אפריל. כי בתקופה זו הייתה רוח חמה מהדרום שהעיפה את העפיפונים מאוד גבוה. בעידן המודרני, אנשים הרבה יותר עסוקים בעבודה ובעניינים אחרים, ולכן האירוע קוצר ל 15 ימים בלבד בחודש אפריל. המשחק עצמו נערך 90 דקות ויש בו 2 סיבובים. המתחרים מתחלקים ל 2 קבוצות, האחת נקראת "צו'לה" והשנייה "פקפאו". לכל קבוצה יש עפיפון אחד והמטרה שלהם היא לגרור את העפיפון של הקבוצה היריבה, אל השטח שלהם במגרש שמסומן באמצעות חבל ארוך.

לדגם "צו'לה" יש מסגרת מבמבוק ונראה כמו כוכב עם 5 זרועות, בחיבור עם החוט יש לו מקלות נוספות כמו חכות דיג שאמורות לתפוס את העפיפון של הקבוצה השנייה במהלך הקרב.

ה"פקפאו" נראה כמו יהלום ואורכו פחות ממטר אחד. למרות גודלו הקטן מזה של כלי התעופה השני, יש לו יתרון יחסי כי הוא מסוגל לבצע תמרונים חדים. כמו כן מחוברים עליו חוטים נוספים באזור הזנב שמסייעים לקבוצה שמפעילה אותו, לתפוס את העפיפון של הקבוצה הנגדית.

באחת מהאגדות המפורסמות, מסופר על אדם שהעפיפון שלו נתקע על גג בניין של אחד מאנשי המלוכה. כדי להשיבו חיכה לשעות הלילה, ועבר הרבה מכשולים כמו לטפס על חומה ענקית, בשביל לקחת אותו בחזרה מבלי שיתגלה. בגלל שמקרים כאלו חזרו על עצמם הרבה מאוד פעמים והרסו גגות וניפצו חלונות ופסלים, חוקקו חוקים ואף הענישו את מי שהפריח כלי תעופה ליד ארמונות ומקומות חשובים אחרים.

על הדגמים היוקרתיים של משפחות האצולה היו מחברים מטבע יקר ערך, למקרה שהעפיפון היה הולך לאיבוד. מי שהיה מוצא ואפילו מתקן אותו במידת הצורך, ומחזיר אותו לבעליו היה יכול להשאיר את הכסף אצלו כפרס.

בצפון מזרח המדינה האיכרים מעיפים עפיפונים כי הם מאמינים שכך יאספו יותר יבול מן אדמה, אבל גם כחלק מעבודת השמירה על התוצרת החקלאית. במהלך היום הם קוטפים את האורז מהשדה ועורמים אותו בצידי המגרש. בלילה הם צריכים לשמור על ערמות אלו מפני גנבים ונזקים של חיות. ולכן הם מעיפים עפיפון באותו האזור, שלרוב עשוי משקיות חומות של מלט שמשמיעות רעש חזק בסביבה. הם קושרים אותו לעץ גדול והרוחות החזקות מרימות אותו לשמיים במהלך כל הלילה. בופאלו הוא אחד הקישוטים המועדפים עליהם כי בעבר חיה זו עזרה להם לחרוש את האדמה.

את בסיס העפיפון בונים באמצעות במבוק מפוצל וחוטים בעבודת יד ובתהליך ארוך. מעבדים אותו עד שיהיה בגודל המתאים, מספיק חזק וגמיש. עוד לפני כן, בוחרים צמח שחי כבר יותר מ 10 שנים, חותכים ממנו חלקים כ 4 או 5 חודשים אחרי עונת הגשמים בסביבות החודשים פברואר ומרץ. בהמשך מאחסנים את המוטות לתקופה של כמעט שנה, בשביל להוציא מהם את כל הנוזלים באופן טבעי עד שיתייבשו לגמרי.

בתום התקופה צריך ליישר את המקלות ולכופף אותם לצורה המתאימה. זה נעשה על ידי חימום מפרקי הרצועות מעל אש פחם לוהט עד שהוא מתיישר. במידה וישנם חרקים בתוך הסיבים ובמיוחד ביצים של נמלים, החימום מבריח אותם. אחרת הם יבקעו ויאכלו את המקל עד שיישאר ממנו רק אבקה. לבסוף מתבצעת עבודת נגרות עדינה, למשל מקל אחד צריך להיות בעובי של 4 מילימטרים בקצוות ובעובי של 12 מילימטרים באמצע. לעובדי המלאכה המיומנים ביותר תהליך הכנת עפיפון כזה לוקח כמה חודשים.

תאילנד היא המדינה היחידה בעולם שחוט העפיפון מיוצר בעבודת יד איטית וקפדנית. זה מתחיל מליקוט של חומרי הגלם מהטבע ונגמר בחוט חזק שיכול לגרור אפילו שור. החומרים העיקריים להכנת החוט הם קליפות עץ שנקרא פיקוס הודי שגדל טוב רק בצפון תאילנד. בשלב הראשון מקלפים את הקליפה מהגזע או הענפים, וטובלים אותם במים לתקופה של שני שבועות כדי לרכך את הסיבים. לוקחים את המוך ודופקים עליו עם מקל ומכווצים את העיסה עד שמתקבלת רצועה באורך של כ 30 ס"מ.

כעת נדרשת סבלנות רבה כדי לשזור יחדיו 3 חוטים. קצב העבודה הוא בערך 6 מטרים חוט ביום. בשל העובדה שחוט העפיפון צריך להגיע לפחות לאורך של 300 מטר. תהליך הייצור לוקח כמעט חודשיים. מה גם שלאחר מכן צריך לקשור אותו בין שני עצים גדולים, למתוח ולכווץ אותו. אם הכל הולך בסדר החוט יחזיק מעמד ל 5 שנים.

בתקופה הנוכחית פחות אנשים מפריחים עפיפונים וכדי לשמר את התרבות הרבה ארגונים פרטיים וגם הממשלה מעודדים את התחום על ידי ארגון תערוכות, מיצגים במוזיאונים ופסטיבלים בינלאומיים כדי לעודד את האנשים ללמוד ולהתנסות יותר בעיסוק הזה.

עפיפון > עפיפונים בתאילנד