עפיפונים במלזיה

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים למכירה.

במלזיה נוהגים להפריח עפיפונים גבוה בשמיים לאחר קציר האורז. בתקופה זו תושבי המקום שמחים על גידולי היבול וגם יש להם יותר זמן פנוי להתעסק בתחביב הזה.

עפיפון מלזי הוא שילוב של עבודת הרכבה מיומנת, קישוטים רבים וצבעים בולטים. מימדיו גדולים ביותר – בין 2 מטר ל 3 מטר ולכן נדרש גם ידע רחב בהפעלתו. חלק מתושבי המקום טוענים שאם לא מפעילים אותו כל יום, מאבדים את הטכניקה. הוא נקרא "ואו" כי צורת הכנף שלו דומה לאות "ואו" בשפה הערבית. כמו כן טוענים גם שבשפה אחרת , משמעות המילה הזו היא מגרמנית המתארת ציפור טרף גדולה שחיה באזור דרום מזרח אסיה.

ישנם שלושה סוגים עיקריים של עפיפונים מלזיים: האחד עם זנב בצורת חצי סהר כמו ירח. השני נראה כמו גוף האדם – כנפיים כמו ידיים גדולות בצדדים ושני רגליים בתחתית שהם בעצם הזנבות. והשלישי כמו עוף הנקרא שליו נודד. באופן עקרוני כל סוגי העפיפונים נראים מאוד דומים זה לזה, ההבדלים הקטנים מתבטאים בקצוות המפרש ובזנב.

המסגרת עשויה מעץ במבוק שנחתך לרצועות דקות וישרות. הייחודיות שלו היא בחוזק החומר אך גם בגמישות. כאשר נושבת רוח חזקה המסגרת מסוגלת להתכופף מעט, זה מונע מהמוטות להישבר וגם מתאים את הכנפיים לתנאי מזג האוויר המשתנים בשטח. את העיצובים היפים מכינים על גבי נייר מבריק, גוזרים אותם בעדינות ומדביקים על המפרש שגם הוא עשוי מנייר. אלמנט נוסף הוא קשת מעץ שמחוברת לראש העפיפון ותפקידה הוא להשמיע זמזום בזמן הטיסה, זה קורה בגלל שהאוויר נושב במהירות בין החלקים שמחברים אותה ומפיק צליל של שריקה. כמו כן הזנבות מורכבות מצרור חוטים עבים שגם משמיעים צלילים דומים ברוח החזקה.

בכל עיצוב יש במרכז פרח עם גבעולים שמתפרשים לכל הכיוונים וגם עלים. הגבעולים מסמלים את המסע של האדם במהלך החיים והפרחים מסמלים את האישה. ככל שהגבעולים סבוכים יותר כך החיים יהיו יותר מעניינים. בעיצובים הקדומים יותר הפרחים היו בשולי הכנפיים. כיום קצות העפיפון הם ללא עיטורים, השטח הריק נקרא "איל הזהב" ומטרתו לא להעמיס או להוריד חשיבות מהעיצוב שממוקם במרכז. לבחירת הצבעים גם יש משמעות ומכך נגזרת גם האיכות. גוונים עם ניגודיות חזקה פחות מועדפים, לעומתם גוונים הרמוניים מעידים על שקט ושלווה, במיוחד כחול וסגול. עיטורים אלו נעשו במקור כעבודת אומנות של גילוף בעץ, בגלל זה מעריכים שהראשונים שבנו אותם היו אומנים ופסלים.

לדגמים המסורתיים יש הרבה היסטוריה, אגדות ומיתוסים. תושבי החוף לאורך הארכיפלג נעזרו בהם כדי לתפוס דגים ששחו רחוק מקו החוף. הטיסו אותם גם כדי להבריח עורבים משטחי החקלאות וכך האיכרים יכלו להמשיך ולעבד את האדמה מבלי שיהיו נזקים לתבואה.

כיום מאוד קשה להשיג את העפיפונים המקוריים. הם יקרים, הכנתם דורשת הרבה זמן ומספר האנשים שיודעים איך להכינם מאוד מצומצם. בעבר הכינו אותם מעלים כי נייר היה מאוד יקר. תושבי צפון מלזיה התמחו בעבודה זו כי העלים הטובים ביותר למשימה זו גדלו על עצים בצפון המדינה. כמו כן היה צורך בעבודת הכנה מרובה, את העלים היה צריך לייבש, לעצב בצורות שונות, לתפור ולחבר יחדיו למסגרת. ייבשו אותם במשך יומיים ואחר כך גיהצו אותם כדי למנוע קמטים וכדי ליצור משטח חלק שיאפשר זרימת אוויר טובה.

האזכור הראשון שלו היה בהקשר של קרבות עפיפונים. בסוף המאה ה 15 הבן של הסולטאן העיף באוויר את העפיפון המועדף עליו, והוא נחתך בידי עפיפון אחר של ילד אחר שהיה מצופה בשברי זכוכית. בכפרים יש מסורת כזו שבשעות אחר הצהריים, לאחר העבודה והלימודים הילדים והמבוגרים מפריחים עפיפונים באזורים שבהם יש רוח קבועה ויציבה. בגלל שהרוח זורמת שם כל הזמן, אין צורך להחזיק אותם, הם קושרים את החוט עם אבן לאדמה או לעץ וכלי התעופה מרחפים בשמיים עד לזריחה של היום הבא.

יום שישי הוא יום תחרויות העפיפונים שבו מתרכזים הרבה אנשים ליד עצי דקל ומעודדים את מפעילי העפיפונים. התחרות מוגבלת בזמן, לפני המצאת השעון המכאני או הדיגיטלי, מדידת הזמן נעשתה על ידי חצי קליפת קוקוס עם חור במרכזה. בהינתן האות, היו משגרים את העפיפונים ומכניסים את הקוקוס לדלי עם מים. כאשר הקליפה שקעה ונגעה בקרקעית, העפיפון שהיה הכי גבוה באותו הזמן הוכרז כמנצח.

שופטים בתחרויות מעניקים נקודות ומדרגים את הביצועים על פי הקריטריונים הבאים: 40% על פי זווית הטיסה – ככל שמטיסים אותו אנכי יותר כך מקבלים יותר נקודות. 30% על העיצוב, הקישוטים ובחירת הצבעים. 20% על היציבות. ו 10% על הצלילים שהוא מפיק כאשר הרוח נושבת דרכו.

להטסת הדגם המסורתי צריך לפחות 5 אנשים, שטח פנוי ותנאי מזג אוויר מתאימים. בגלל שהעפיפון הוא גדול וכבד, אדם אחד צריך להחזיק אותו לרוחבו והשאר לעמוד בשורה ולהחזיק את החוט לקראת השיגור. כאשר הרוח מספיק חזקה הם צריכים לרוץ ביחד ולשחרר את החוט ככל שהוא מטפס לגובה, בדרך כלל הוא מסוגל לרחף גם מעבר לגובה של 300 מטרים.

עפיפון > עפיפונים במלזיה